אוסטאופורוזיס, הידועה גם כ"בריחת סידן", הינה מחלה שכיחה המאופיינת בירידה בחוזק העצם, ועקב כך עליה בסיכון לפתח שברים. העצמות בגוף האדם מכילות מינרלים כדוגמת תרכובות של סידן וזרחן, ההופכות אותן לקשות וצפופות.

התפתחות האוסטאופורוזיס תלויה במספר מדדים:

Peak bone mass

כמויות נאותות של הורמונים מסוימים כמו: הורמון PTH, GH, קלציטונין, אסטרוגן ופרוגסטרון.

כמות נאותה של ויטמין D המסייע בספיגת הסידן מהמזון והטמעתו בעצם.

לאחר השגת ה- Peak Bone Mass בשנות ה-20-30 של האישה, חל איבוד הדרגתי של עצם. הקצב של איבוד עצם תלוי אף הוא בגורמים גנטיים וסביבתיים (מחלות, פעילות גופנית, משקל גוף, עישון, שתיית אלכוהול וכו').

גורמי הסיכון לאוסטאופורוזיס אצל נשים:

נטיה גנטית - בני משפחה הסובלים מאוסטאופורוזיס.

כמויות בלתי מספיקות של סידן במזון הנצרך, אורח-חיים הכרוך בפעילות גופנית מועטה.

שייכות לגזע לבן.

מבנה גוף רזה.

היעדר הריונות.

שימוש בתרופות מסויימות כמו: קורטיקוסטרואידים וכמויות מופרזות של הורמון בלוטת המגן.

חדלון וסת בגיל מוקדם (מנופאוזה מוקדמת).

עישון סגריות.

צריכת אלכוהול מופרזת.

קליניקה:

מבחינה קלינית אוסטאופורוזיס הנה מחלת שלד שגורמת לעלייה בהופעת שברים בעצמות.

שברים ועיוותים של חוליות עמוד השדרה הינם מימצאים שכיחים הנובעים מאוסטאופורוזיס (שכיחותם: אצל 15%-75% מכלל הנשים המבוגרות).

שברים של ראש הפמור נמצאים במקום השני מבחינת שכיחותם בקרב נשים אלו. 

שברים של הרדיוס הדיסטלי נמצאים במקום השלישי מבחינת שכיחותם בקרב הנשים. 

גם שברים במקומות אחרים בגוף כתוצאה מלחצים או נפילה בגיל המבוגר, עלולים לנבוע מאוסטיאופורוזיס.

עד להופעת השברים, רוב הנשים הסובלות מדילול עצם (=אוסטאופניה) הינן אסימפטומטיות. התלונות השכיחות ביותר הכרוכות באוסטאופורוזיס הנן כאבי גב, היכולים לנבוע משבר של חוליה או מכאבי שרירים המופיעים בעקבות שינויים במבנה עמוד השדרה. 

לעומת השברים האקוטיים בעצמות אחרות, רוב השברים בעמוד השדרה מתרחשים בהדרגה. חולות הסובלות משברים אלה, פונות לטיפול עם Kyphosis, כאבי גב כרוניים, או אפילו בעקבות צילום רנטגן החושף ממצא מקרי של שברים בחוליות.

אבחנה:

ניתן לאבחן אוסטיאופורוזיס במספר שיטות לא פולשניות. 

ברוב השיטות משתמשים בקרן של אנרגית איזוטופים (רנטגן, אולטרסאונד), הנשלחת דרך אזור המכיל עצם (שורש היד, עמוד השדרה וכו'), מודדים את כמות האנרגיה הנספגת בדרכה של הקרן, ואותה מבטאים בהתייחסות לרקמות אחרות כצפיפות עצם.

השיטה המדוייקת ביותר היא שיטת ה DXA, המבוססת על צילום רנטגן.

הבדיקה נותנת מדד כמותי למידת צפיפות העצם.

לרוב נבדקים שני אזורים בגוף האישה:

עמוד השדרה בחוליות 4L- 1L וצוואר הירך.

הופעת אוסטאופורוזיס תלויה, איפוא, בכמות העצם המירבית לעומת קצב איבוד העצם. איפיון נוסף וחשוב של המחלה הוא חוסר היכולת הנוכחי שלנו ל"תקן" את מחלת אוסטאופורוזיס בשלב מתקדם, אשר פגעה במרקם של העצם. ולכן תשומת הלב העיקרית מופנית למניעת הופעתה של האוסטאופורוזיס

טיפול ומניעה:

לתפיסתי הטיפול באוסטאופורוזיס מבוסס בעיקרו על מניעה.

יש לנקוט באותה שיטה שעליה מבוססת מניעת מחלות אחרות קרי,הפחתה של גורמי הסיכון העיקריים.

הגורמים העיקריים המונעים את התפתחות האוסטאופורוזיס הינם:

תזונה נבונה

פעילות גופנית

פעילות הורמונלית תקינה 

גורמי סיכון נוספים אשר רצוי להימנע מהם, הינם סיגריות ואלכוהול. 

הטיפול הנטורופתי הינו אישי ומותאם לטיפול באוסטיאופרוזיס. הטיפול כולל תזונה מאוזנת עשירה בסידן זמין , עשירה בסיבים תזונתיים, שימוש בתוספי תזונה, צמחי מרפא, פרחי באך, המלצה לפעילות גופנית סדירה וכן טיפולים נוספים בהתאם לצורך.